רש"י על מנחות צ״ט א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור מנחות צ״ט א:ד׳
4 מִי סָבְרַתְּ שֻׁלְחָן דְּמֹשֶׁה בַּהֲדַיְיהוּ הֲוָה יָתֵיב? לָא, דְּמַידְלֵי לֵיהּ, וּמַנַּח לֵיהּ, וּמְיתַתֵּי לְהוּ לְדִידְהוּ פּוּרְתָּא, כְּתַלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ.
פירוש רש"י על מנחות צ״ט א:ד׳
4 דמשה בהדייהו הוה יתיב - באמצע ממש דליבעי שתי אמות הפרשות של שתי אמות ומחצה:
5 לא דמידלו ליה ומנח ליה כו' - שלא יהא מונח ביניהם ממש אלא משוך לצד מערב וראשו מכוון כנגד אויר שבין שתי השורות דהשתא ליכא אלא חדא הפרשה:
6 כתלמיד היושב לפני רבו - נמוך הימנו כך אותם של שלמה נמוכין משל משה דבית המקדש היה משופע ולצד מערב מגביה יותר:
7 ומיתתי ליה פורתא - מושיבם לצד מזרח במקום נמוך: